זמרים וזמרות יקרים ויקרות, הדרך האמיתית להגיע להצלחה ולהשאיר חותם בתעשייה המוזיקה והתרבות הישראלית, היא לייצר אמנות מקורית ולא להפוך להיטים שהיו לאבן דרך במוזיקה, לעוד רצועת "מחרוזת" מיותרת בגלל טרנד עכשיוי. טור אישי מאת ישי ויסמן

מי שחי את הפייסבוק הים-תיכוני זוכה לראות מדי ערב עדויות חמות מהאולפן (בדרך כלל בלייב) על הקלטת עוד מחרוזת ועוד מחרוזת- והפתעה, מחרוזת חדשה. כבר היו לנו את המחרוזות של הפרויקט של רביבו שבעבודת ארכיון מאומצת ניטרו כל שיר מצוין, טוב ובינוני של חיים משה, דקלון, ג'קי מקייטן, אביהו מדינה, זוהר ארגוב, אלי לוזון ולאחרונה הגיעו אפילו עד לקאבר נוראי ומאנפף שהחריב כל זכר לדואט המצוין של אבי ביטר וליאת בנאי "הפרידה" (אגב אם הם היו טורחים לעשות בירור מעמיק היו מגלים שהלהיט האמיתי מהדואטים של ביטר ובנאי הוא "לאהוב בלי הפסקה".. אבל שיהיה).בהמשך היו לנו את המחרוזות של אמנים דוגמת קוקו מאילת, גל חייק ועוד שחרשו כל שיר משנות ה-90 ימי המוזיקה התורכית העליזים.
אלי לוזון. חידש כמה פעמים, האחרון היה צליל מכוון של אריק קלפטר
והיום, זה פשוט הכל מהכל, כולם עושים מחרוזות לקאברים, רינת בר אפילו עשתה קאבר מחרוזת ששילבה את השיר "תתחיל איתה" (במקור קובי פרץ ויהודה סלאס) אחד השירים הכי מיותרים בתולדות המוזיקה. וכך שירים מיותרים גם זוכים להשתחל למחרוזות מיותרות, אבל זה החלק הקטן בבעיה.
רינת בר עשתה מחרוזת ליהודה סליאס וקובי פרץ.
ברגע שרוב התעשייה מתחילה להתרכז במחרוזות, ההדף של הנזק הוא הרבה יותר גדול משירים גרועים שנכנסים למחרוזות ואלה הנזקים העיקריים:
הגיוון בשירים מצטמצם אם פעם היו לנו x סינגלים בחודש (שהגיעו ממגוון יוצרים, תמלילנים, מלחינים ומפיקים מוזיקלים) היום יש לנו X-50 ומה זה אומר? שיש לנו הרבה פחות סגנונות, הרבה פחות עושר מוזיקלי, וההתפתחות של המוזיקה שנובעת מיצירה חדשה מתעקבת.
פחות להיטים שימו לב. אני כבר רואה את זה, אבל יש פחות ופחות להיטים ובוודאי שמאותם אמנים שעושים מחרוזת לרוב, וקאברים, חלקם היו מוציאים סינגלים, ואחד לשלושה או ארבעה היה תופס. והיום, תקשיבו, הפלייליסט של היוטיוב גדוש במחרוזות ועני בלהיטים חדשים.
ההופעות במועדונים נשמעות אותו דברזה לא משנה מי האמן שמופיע בערב, אם אתה הולך לערב מזרחי, סביר להניח שתשמע את אותם שירים מאותם מחרוזות רק עם זמרים שונים.
והם בכלל התחילו עם זה- הפרויקט של רביבו
פגיעה קשה ביוצרים פגיעה קשה ואנושה בשרשרת שהיא ממילא הכי חלשה בתעשייה, היוצרים. התמלילנים והמלחינים, שעובדים הרבה פחות, התמלוגים שלהם נפגעים. ונכון שהיוצרים הוותיקים נהנים מהתמלוגים על המחרוזות, אבל צריך לתת גם מקום ליוצרים החדשים הצעירים יותר, שלא עבדו בשנות ה-80 וה-90.
תופעת שעמום נהיה משעמם לשמוע את אותן המחרוזות. כמה אפשר? זה פשוט אותו דבר.
ולסיום, זמרים וזמרות יקרים ויקרות. אני יודע שמחרוזת זה כרטיס ביקור לאמן, להופעות במועדונים ולאירועים פרטיים. אבל זה הפתרון הקל- הרי בסופו של דבר, זמר שעושה מחרוזת עופר לוי מקדם את עופר לוי לא את עצמו וזמר שעושה מחרוזת אייל גולן מקדם את אייל גולן. הדרך האמיתית לא רק לשרוד, אלא להגיע להצלחה אמיתית ולהשאיר חותם בתעשייה המוזיקה והתרבות הישראלית, היא לייצר אמנות מקורית. יש כל כך הרבה יוצרים מדהימים בתעשייה, ואמנים גדולים, זמרים ענקיים- תפסיקו לבזבז את הזמן שלכם על מחרוזות. הטרנד הזה לגמרי הגיע למיצוי, מילה של ויסמן. *הכתבה הינה טור אישי אשר נכתב ע"י תמלילן שכתב למעלה מ-50 שירים לזמרים ים-תיכוניים ופעיל חברתי.
הכי מחודשים על ידי זמרים אחרים- חיים משה וליאור נרקיס

השאר תגובה

Please enter your comment!
Please enter your name here